הפילוסופיה מתחילה עם סוקרטס, פילוסוף יווני (469‑399 לפני הספירה), שמקדיש את עצמו לבחינה עצמית ולבחינת אחרים. לפי סוקרטס, אם אתה פילוסוף, אז אין לך חוכמה. אתה נמצא בין בורות לחוכמה; אתה אוהב חוכמה. אתה לא מתנשא, כי אינך מרוצה מעצמך, ואתה יודע שאתה לא יודע. מצד שני, אינך חכם, משום שאתה בוחן את החוכמה. כפילוסוף, אתה מודע למגבלה האנושית, שהיא מגבלת הידע. הפעילות שלך עלולה לגרום לעוינות מצד הציבור, מפני שבני אדם נוטים להאמין שהם חכמים, בזמן שאינם כאלה. בני אדם רוצים להיות מומחים במשהו ולדעת משהו. הם אינם רוצים להכיר בכך שהידע האנושי הוא ידע שיש לו גבולות. זו הסיבה שהפילוסוף מיוחד: הוא בוחן וחוקר באופן שיטתי את גבולות הידע האנושי. בכך הפילוסוף עושה מהפכה בכיוון של החוכמה.
