ברוך (בנטו, בנדיקטוס) שפינוזה (1632–1677) היה פילוסוף הולנדי ממוצא יהודי‑פורטוגלי. שפינוזה נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים הרציונליסטים של המאה ה‑17, בעיקר בזכות ספרו "אתיקה", שבו התנגד לדואליזם של דקארט בין גוף לנפש.
עבור שפינוזה, דברים בודדים הם בעצם קבוצות של תכונות בתוך אזורים במרחב. כמו שסומק על הלחי הוא רק חיבור של כמה תכונות על אזור בפנים, כך גם האדם הוא חיבור של תכונות "על אזור" של הישות האחת. לכן אנחנו זמניים, כי אנחנו רק אופנים (צורות הופעה) של אותו חומר/מהות יחידה.
לפי דקארט, המילה "סובסטנציה" (מהות/חומר) מתייחסת גם לאל וגם לנבראים. שפינוזה, לעומת זאת, טוען שאין בעצם הבדל בין מהות אלוהית למהות נבראת – אין כאן שתי מהויות שונות. למשל, השכלים הסופיים (המוגבלים) אינם מהויות לעצמם, אלא רק אופנים של מהות חושבת. שפינוזה מסכים עם דקארט שאלוהים הוא סיבת כל הדברים. אבל אצל שפינוזה לאל אין רצון אישי ולא אישיות. בעיניו, האל איננו סיבה הפועלת מבחוץ, על‑ידי מעשה רצון שממנו נברא היקום, אלא סיבה שממנה היקום "נובע" מתוך ההכרח הפנימי שלו. מבחינתו, קשר לוגי הכרחי שווה לקשר סיבתי. לכן כל הדברים נובעים מההכרח הלוגי והסיבתי של טבעו הנצחי והאין‑סופי של אלוהים.
