סרן קירקגור (1813–1855) היה פילוסוף, תאולוג, מבקר ספרות ומשורר דני, שכתביו השפיעו מאוד על הפילוסופיה, התאולוגיה, הספרות והפסיכולוגיה של המאה ה־20. קירקגור נחשב גם לפילוסוף האקזיסטנציאליסטי הראשון, שטען שכל אדם יחיד (ולא הדת או החברה) אחראי בעצמו לתת משמעות לחיים.
על האמונה:
קירקגור הדגיש שלאמונה אמיתית יש תמיד גם צד של ספק. כלומר, כדי באמת להאמין באלוהים, צריך להבין שהאמונות שלנו לגבי אלוהים עלולות להיות מוטעות. אדם שמאמין באלוהים בלי שום ספק איננו דתי באמת, אלא תמים שמקבל הכול בלי בדיקה, מפני שלא היה לתחושת האמונה שלו עומק בלי מאמץ אישי להצדיק את האמונה. במובן זה, קירקגור מדגיש את חשיבות ה"אני", המבוסס על חשבון נפש ומחשבה פנימית.
על חרדה:
קירקגור היה הראשון שהשתמש במושג "אנגסט" כדי לתאר תחושת פחד חזקה וחוסר שקט שלא מכוונים לדבר מסוים. בדנית פירוש המילה הוא "חרדה", והרעיונות האלה הופיעו שוב אחר כך אצל הפילוסופים האקזיסטנציאליסטים היידגר, ניטשה וסארטר. במיוחד, לחרדה יש משמעות רעיונית שקשורה לחופש הבחירה, שיש לו שני צדדים. מצד אחד, החרדה היא תנאי לקיום החטא. קירקגור מביא כדוגמה את החרדה שנולדה מהבחירה של אדם הראשון: האם לאכול מפרי עץ הדעת האסור או לא. הוא היה חופשי לבחור, אבל בחר לאכול ועבר עבירה. מצד שני, החרדה מלמדת אותנו על הבחירות שלנו ועל האחריות האישית שלנו. לכן, חוויה של חרדה מביאה אותנו למודעות עמוקה יותר לזהות שלנו וליכולות שלנו.