ברטרנד ראסל (1872–1970) היה פילוסוף, לוגיקן ומבקר חברתי בריטי, שקיבל את פרס נובל לספרות בשנת 1950 על אידיאלים הומניטריים וחופש המחשבה שלו. ראסל נחשב גם לאחד המייסדים של הפילוסופיה האנליטית יחד עם ג'. א. מור. המונח "פילוסופיה אנליטית" יכול להתייחס לסגנון פילוסופי שמתאפיין בניתוח הצורה הלוגית של טענות פילוסופיות. כאן, הבהרה לוגית של מחשבות פילוסופיות צריכה להתאים להצלחות המדע המודרני.
על קיומו של אלוהים (העימות ראסל נגד קופלסטון).
1) ראסל מגן על עמדה אגנוסטית. הוא רוצה להימנע מקביעה לגבי קיומו של אלוהים. קופלסטון, כומר ישועי ופילוסוף, טוען שאלוהים קיים ומציע טיעון קוסמולוגי מן האפשרות וההכרח. גרסה פשוטה יותר של טיעון זה, הטיעון מן הסיבה היעילה, בנויה כך: לכל אירוע יש סיבה, שלה בתורה, כאירוע, יש סיבה משלה. נסיגה אינסופית של סיבות היא אבסורדית, ולכן חייבת להיות סיבה ראשונה, שהיא נגרמת מעצמה. זו אלוהים.
ראסל אינו רואה שום סיבה לחשוב שלסך הכול יש איזושהי סיבה. הוא מדגים את הטעות הזו כך: לכל אדם יש אם, אבל לא נובע מכך שלמין האנושי כולו יש אם. זו כבר סביבה לוגית אחרת. העולם פשוט קיים.
2) קופלסטון ממשיך להגן על קיומה של הסיבה הראשונה. הוא טוען שהמדע לא היה קיים אם לעולם לא היו סיבות. המדע מניח שיש סדר והיגיון בטבע. אחרת, הוא לא היה מחפש סיבות כשחוקרים את הטבע. בתגובה, ראסל אומר שהמדענים לא בהכרח מתכוונים שיש סיבות לכל דבר. הם רק מתבוננים בקשרים סיבתיים בין דברים.
3) קופלסטון גם מגן על רעיון קיומו של אלוהים מן הזווית של האידיאל המוסרי. כל עוד יש לנו הבנה של סדר מוסרי אידיאלי, עלינו להכיר בכך שהרעיון של "מה שצריך להיות" מועבר על ידי אלוהים. אבל ראסל מציין שנותני החוקים היו תמיד ההורים, המורים או אנשים דומים. ערכים מוסריים חיצוניים, חוקים או טאבו אפשר להסביר פשוט באמצעות הסביבה והחינוך.
לכן, עמדתו של ראסל היא שאפילו לשאול על הסיבה לקיום העולם זו שאלה לא לגיטימית, מפני שקודם צריך להבהיר מהן התכונות הלוגיות והמשמעותיות של אלוהים.
