אריסטו היה המורה של נער בן שלוש־עשרה בשם אלכסנדר, שהפך בסוף לאלכסנדר הגדול, מלך הממלכה היוונית העתיקה מוקדון.
על האושר:
לפי אריסטו, חיים מוסריים הם חיים שכלתניים. הם צריכים להיות ממוקדים במטרה הסופית, שהיא אושר (אֵוּדֵימוֹנְיָה). אודימוניה איננה תוצאה או סיכום של מאמץ של כל החיים. זה לא משהו שמחכים לו אי‑שם בעתיד, כמו לחכות לפנסיה כדי לעשות מה שרוצים. זו כל תקופת הבגרות, שהיא מהנה ויציבה. אריסטו מציע להסביר את האודימוניה דרך התפקוד האנושי. הטוב של כל דבר נקבע לפי התפקוד שלו. למשל, הטוב של נגן חליל הוא ביכולת לנגן היטב. לכן, לעשות משהו היטב פירושו לפעול לפי המעלה או המצוינות. במקרה הזה, אפשר לראות את הטוב של האדם כטוב של הנפש, ולא כטוב של הגוף, כמו בריאות או יופי. הטוב של האדם גם איננו טוב חיצוני, כמו כסף, כוח או מעמד. ובכל זאת, האושר זקוק גם לטובים חיצוניים, מפני שאי‑אפשר לעשות מעשים טובים בלי שום אמצעים. בסיכום, אפשר לומר שהאושר מגיע כאשר אדם עושה דברים היטב, בהתאם לחיים של מעלות טובות.
על מעלות האופי:
מעלה היא כוח, יכולת להצטיין במשהו. מעלה נרכשת על ידי הרגל, כמו מלאכה. היא מצב, תנוחה נפשית, שבה אנחנו עושים את הדברים הנכונים. מעלות האופי קשורות למעשים ולרגשות, שבהם גם עודף וגם חוסר הם טעות. במילים אחרות, צריך לאמן את הרגשות, כדי להגיב בזמן הנכון, לאנשים הנכונים, בדרך הנכונה ועל הדברים הנכונים. כאן, מעלות האופי מכוונות אל האמצע. למשל, להיות חסר פחד לגמרי או להיות מפוחד מדי – שני המצבים רעים, ואילו המצב האמצעי הוא הנכון.
על הסיבה:
לפי אריסטו יש ארבעה סוגים של סיבות:
1) הסיבה החומרית – ממה הדבר עשוי, למשל הברונזה של פסל.
2) הסיבה הצורנית – הצורה, מהות ה“מה‑זה‑להיות‑הדבר‑הזה“, למשל הצורה של פסל הברונזה.
3) הסיבה הפועלת – המקור העיקרי לשינוי. למשל, הסיבה הפועלת של פסל הברונזה היא האמן.
4) הסיבה התכליתית – התכלית, המטרה שלשמה הדבר נעשה. במקרה הזה, הסיבה התכליתית של פסל הברונזה היא ההנאה האסתטית.
הסיבה התכליתית והשימוש בטבע:
להסביר דבר על ידי צמצומו רק לחומר שלו – זו גישה של חלק מהפילוסופים שלפני סוקרטס. אריסטו דוחה את השיטה הזאת, מפני שחיים אי‑אפשר להסביר רק דרך חומר. הוא מנסה לחבר בין שימוש ומשמעות. למשל, אם המטרה הסופית של החומה היא הגנה (הצורה), אז אנחנו צריכים אבנים וקורות עץ (החומר). החומה איננה קיימת בגלל האבנים או העצים, אלא כדי לתת הגנה וביטחון. אותו דבר נכון גם במקרים אחרים.
